תפריט
השנה-1989 ואני רוכב על אופניי למרפאת השיניים באוניברסיטה.
בתקופה זאת של השנה, שעות היום כאן מעטות ואני לא אוהב לרכב בחשיכה.
אני ממהר להגיע מוקדם ככל האפשר לשעות הקבלה של מחלקת הכירורגיה.
רופא השיניים שראה את צילומי הרנטגן שלי רצה לפגוש אותי אישית ולבדוק אפשרות לשקם את שיניי האבודות.
לפי ההסבר שקיבלתי הוא פיתח מערכת של ברגים שמתאימה להחליף את השיניים החסרות באזור הלסת העליונה.
אני לא מבין בתחום, אבל כפי שהוסבר לי: "אין לי מספיק עצם".
רופא השיניים הקבוע שלי הרים ידיים ואמר לי: "תמשיך להרכיב את התותבת על החניכיים כי המצב של העצם שלך הוא בעייתי מאוד ואיני רואה כל אפשרות אחרת".
במקרה, בתי שמעה על הרופא הזה באוניברסיטה והציקה לי לפגוש אותו.
אין לי הרבה תקווה, אבל שמעתי הרבה שבחים על הרופא שאני עתיד לפגוש ויכול להיות שבאמת יעזור לי.
בתחום ההשתלות הדנטליות יש התפתחות תמידית.
בעשורים הראשונים מאז פרסום מחקרו של ברנמרק, כלל האצבע היה המתנה לחיבור השיקום עד להחלמה ואוסיאואינטגרציה
של העצם עם השתל.
בדרך כלל משך זמן של 3 עד 6 חודשים.
במשך השנים למדנו שניתן בחלק גדול מהמקרים לבצע העמסה מיידית של השיקום סמוך מאוד להשתלה: מיידית אחרי הפרוצדורה הכירורגית ואפילו באותו יום.
במקרים של עקירת שן טבעית נהוג היה להמתין עד לאחוי העצם באתר העקירה.
נא ציינו את שמו המלא של החוקר ואת שנת הפרסום.
פתרון:
החוקר הראשון שפרסם השתלה מיידית באתר העקירה היה ווילי שולץ* בשנת 1976.
הוא ועמיתו גונטר היימקה הציגו את הגישה הכירורגית להחדרה מיידית של שתל דנטלי לשקע מכתש העקירה.
עבודתם של שולץ והיימקה נחשבה לחלוצה ברפואת שיניים נתמכת שתלים וסללה את הדרך לפיתוחים וחידושים נוספים בתחום זה.
* Willi Schulte, Günther Heimke, The Tübinger immediate implant, Quintessenz. 1976 Jun;27(6):17 – 23. PMID: 802007 German.
השנה: מתישהו במחצית השנייה של המאה השבע עשרה.
המקום: אירופה.
אני חייל בצבא ולפני מספר חדשים נפגעתי בראשי וחלק מהגולגולת שלי נפגע.
שני רופאים, אחד מהם ידוע לי והשני, כנראה רוסי, שאיני יודע את שמו, ביצעו בי ניתוח מסובך והצילו אותי.
הכומר של הכנסייה בכפר הולדתי קרא לי זה עתה והודיע לי שאיני יכול להיות יותר חבר בקהילה
שכן אני נחשב יצור מוזר שהוא הגדירו כ"כלב חלקי".
אני מחפש את הרופא בכדי שיחזיר אוצתי להיות אדם. איני רוצה להיות כלב.
הרעיון של השתלת עצם אינו דבר חדש. למעשה, זה היה חלק חשוב ברפואה עוד במאה ה-17 ובעשרות השנים האחרונות הפך להליך סטנדרטי ברפואת השיניים עבור אנשים הזקוקים לשיקום נתמך שתלים או שסבלו מפגיעה טראומתית בלסת. זמן קצר לאחר המצאת המיקרוסקופ, בראשית המחצית השנייה של המאה השבע עשרה ביצע הרופא ההולנדי ג'וב ג'נסזון ואן מיקרן, ביחד עם רופא רוסי ששמו אינו ידוע את פעולת השתלת העצם הראשונה בחייל עם גולגולת פגועה. למרבה הצער, לרופאים לא היה אז את הידע או החומרים להשתלת עצם שיש לנו היום וכדי להציל את החייל, נאלצו הרופאים להשתמש בפיסת עצם של כלב כחומר השתלה. ואן מיקרן היה מרוצה מהצלחת הניתוח, אבל רק כשהחייל חזר וביקש להסיר את השתל, גילה ואן מיקרן עד כמה הוא באמת הצליח.
במאה ה- 17 ראתה הכנסייה הנוצרית את הדברים קצת אחרת והחייל המסכן עם חתיכת עצם הכלב בגולגולתו הודח מחברותו בכנסיה לאחר שזו ראתה בו יצור מוזר שהוגדר ככלב חלקי. מה שהפחיד את החייל סייע לגילוי הצלחת השתלת העצם. בתהליך של ניסיון להסיר את שתל העצם, ואן מיקרן גילה שהעצם החלימה טוב מדי ולמעשה הייתה בלתי ניתנת להסרה.
השתלת עצם התפתחה במהלך 150 השנים הבאות ועד שנת 1821 בוצעה בגרמניה ההשתלה הראשונה של רקמות מנקודה אחת לאחרת של אותו אדם, הידועה כהשתלת עצם. במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה, המשיך להתפתח תחום ההשתלות, כאשר חיילים נוספים נפצעו באופן קריטי והיה צורך בניתוחים מתקדמים. לאחר חמישים שנה נוספות ב-1991 אושר לשימוש תחליף העצם הקרמי הסינתטי הראשון.
הזוכה בפתרון החידה של המגזין הקודם שהוגרל: רחל ורשאי
מוזמנת להגיע למח' משאבי אנוש לקבל את הפרס.
