להיכנס לנעליה (ג'וג'ו מויס)

ממליצה על ספרה האחרון של ג'וג'ו מויס. ספר קולח, מותח ומצחיק, שהמסר העיקרי שלו הוא: תהיי/תהיה מי שאת/ה באותנטיות ובלי לפחד.
וגם: אין כמו אחווה נשית.
על הספר:
נישה קנטור וסאם קֵמפּ הן נשים שונות בתכלית.
נישה שייכת לחוג הסילון של העשירים באמת, עד שבעלה מודיע לה שהוא רוצה להתגרש ומנתק אותה מחשבון הבנק המשותף. נישה נחושה להיאחז בחיי הזוהר שאליהם הורגלה, אבל בינתיים היא צריכה למצוא דרך להתקיים איכשהו — אפילו הנעליים שהיא נעלה עד לפני רגע כבר לא ברשותה. וזה קרה כי סאם — בתקופה הקשה ביותר בחייה — לקחה בטעות את תיק הספורט של נישה. אבל לסאם אין עכשיו זמן לדאוג בגלל דבר שולי כמו תיק ספורט שהלך לאיבוד — היא נאבקת לפרנס את עצמה, את בעלה המובטל ואת בתה המתבגרת הסרקסטית. ואולי בעצם לא מדובר בדבר כל כך שולי? כשהיא נועלת את נעלי עור התנין האדומות של כריסטיאן לובוטן, עם העקבים בגובה של חמישה–עשר סנטימטרים, סאם מקבלת זריקת ביטחון עצמי שמבהירה לה שמשהו מוכרח להשתנות — והמשהו הזה הוא היא עצמה. כששתי הנשים נפגשות לבסוף, הן מגלות שכל אחת מהן זקוקה לשנייה כדי לתקן את העוולות שנגרמו להן עצמן ולנשים המקיפות אותן.